הגעתי לטיול במזרח עם אחי הקטן שמיר שזה עתה השתחרר מהצבא אחרי שירות של שלוש שנים.
היעד היה טיול בתאילנד, לאוס ונפאל.
היעד הראשון שנחתנו בו היה העיר בנגקוק בירת תאילנד.
עיר סואנת, רועשת, מטריפה את החושים עם כל מה שיש לה להציע.
סגרנו על הוסטל והלכנו לנוח אחרי טיסה של 18 שעות (כולל קונקשיין סיוטי באתיופיה).
אחרי מנוחה וארוחה טובה בבית חב"ד המקסים שבבנגקוק, שמנו פעמנו לבקר בארמון המלך.
שמענו שזה ארמון מרשים, והוא נמצא מרחק הליכה של 10-15 דקות מהקואסן.
הלכנו אחי ואנוכי, חוצים כביש סואן ושמים פעמנו לחצות פארק ירוק גדול שבצידו השני ממוקם ארמון המלך שאת גגותיו המעוטרים זהב ראינו כבר מרחוק.
כבר בתחילת הפארק עצר אותנו תאילנדי חביב שזרק לנו מילים בעברית (לא קשה לזהות זוג ישראלים תימנים…). חייכנו אליו והחזרנו שלום בשפתו. הוא התחיל לפתוח עימנו בשיחה במהלכה סיפרנו לו שאנחנו בדרך לראות את ארמון המלך.
"דודי" כך כינה את עצמו התאילנדי, מיהר להסביר לנו כי ארמון מלך תאילנד סגור היום. ומצב זה יישאר בארבעת הימים הבאים עקב חג של התאילנדים. אבל אל תדאגו הבטיח דודי החמודי, בגלל שזה חג אז מקדשים, מוזיאונים ועוד מקומות מעניינים שביום יום עולים כסף, הם היום בחינם.
לא כל כך הבנו על מה הוא מדבר, כי סוכנות בקאוסן שלחה אותנו לשם, מה, הם לא יודעים שיש חג???
דודי לא בזבז זמן וכבר התקשר לחבר שלו שבמקרה יש לו טוקטוק שיגיע וידאג לקחת אותנו בחינם לסיור ברחבי העיר ב 5 מקדשים שונים. שמעתם נכון. בחינם בגלל שאנחנו חברים של דודי….
זוג תיירים מישראל, עדיין חדשים בענייני חו"ל, החמיא לנו שתאילנדי נחמד דואג לנו, ושהוא יוצא מגדרו רק כדי לגרום לנו לשהות טובה יותר. ממש הכנסת אורחים שלא הייתה מביישת את אברהם אבינו.
"הטוקטוקיסט" חבר של דודי כינה את עצמו אבי. אכן כך, כולם בתאילנד מאמצים לעצמם שמות של ישראלים. אני מניח שאם הקורבן היה ערבי הם היו אחמד ורפיק, ואם הקורבן היה ארגנטינאי אז השמות היו חואן ומרקו…
רגע לפני שעלינו על הטוקטוק שהרחיק אותנו מהארמון, נאמר לנו שהטוקטוק בחינם אבל בתנאי שבסוף הטיול אבי ייקח אותנו לחנות של תכשיטים ואנחנו מתחייבים להיכנס. לא חייבים לקנות, אבל לפחות להיכנס.
אבי לקח אותנו במשך 3 שעות בין מקדשים, מוזיאונים ושאר ירקות. אחרי המקדש השני זה די התחיל לשעמם אבל נו טוב… זה בחינם אז למה לא לנצל זאת.
בסוף הסיבובים כמתחייב "בחוזה" שבע"פ שבנינו, נעצר הטוקטוק בכניסה לחנות לא מרשימה במיוחד של תכשיטים.
כמה הופתענו כשנכסנו בדלת והתברר כי זו חנות ענקית ממש.
ישר נדבקו לנו לווריד 2 דיילות יפיפיות עם אנגלית בינונית מינוס והתחילו להציג לנו את התכשיטים השונים.
הסתכלנו שמיר ואני אחד על השני ולא הבנו מה לנו ולתכשיטים. שמנו פעמנו ליציאה אבל נחסמנו ע"י הדיילות שהסבירו לנו שיש היום מבצע והמחירים ממש נמוכים, וחבל שלא נקנה לחברה, לאישה, לאימא לא משנה למי העיקר שנקנה.
מתוך נימוס עשינו עצמנו מתעניינים במשך מספר דקות, אז הרמנו את עיננו ואמרנו תודה, מאוד יפה, אבל באנו לטייל. לא בראש שלנו לקנות תכשיטים. גם לא לאמא! גם לא לחברה!
התחלנו ללכת לכיוון הכניסה, חרף כל ההפצרות של הדיילות והבטחות להנחה. אך כבר בחצי הדרך חסם את דרכנו סגן המנהל. הוא ביקש ממנו לסור למשרדו כי שם יש לו הצעה מאוד מעניינת בשבילנו. אמרנו שאנחנו לא מעוניינים אבל הוא התעקש והבטיח שניתן לו 2 דקות ואם עדיין לא מעוניינים פשוט נקום ונצא.
כדי לעשות את זה יותר קל, נאותנו לסור עימו למשרדו.
הנוכל התחיל לפתוח לנו קופסאות של עגילים, וטבעות וזרק מחירים ומספרים. אני זוכר שהוא הראה לנו טבעת ואמר שזה רק 4000 והוא מוכן בשבילנו לתת את זה ב-1500.
טבעת יפה… באמת… החברה דווקא תשמח מאוד.
וגם 1500 באט זה לא נורא. נחלק ב-10 והינה לך 150 ש"ח לטבעת שהתאילנדי הבטיח שהיא מכסף לבן עם 2 יהלומים בראשה.
"1500 באט לטבעת הזו?" שאלתי מתחיל לחשוב על 150 שקלים כמחיר החופש בשביל לצאת מפה + מתנה לחברה.
"no no no 1500 US dollars" מהר לתקן אותי סגן המנהל הנכבד.
העיניים שלי ושל אחי נפתחו לרווחה. מה??? אתה משוגע???
זה תקציב של חודש טיול בתאילנד. סה"כ רצינו לחסוך כמה עשרות שקלים על טוקטוק....
המנהל הבטיח תשלומים רבים, וגם אפשר לשלוח את הטבעת לארץ.
הוא אפילו נסחף והציע שנקנה כמות גדולה של טבעות, הוא ייתן עוד הנחה. והבטיח שאם אמכור אותם בארץ אוכל לשלש את הסכום שאשלם לו.
והצדיקים עושים זאת בשביל עניים. כל הכסף שהם מרוויחים לדבריהם הוא קודש לילדים תאילנדים עניים. אך, איזו צדיקות!
בשלב זה קמנו מהכסא כדי לצאת. אך נכנס המנהל ושם יד על כתפנו בניסיון להושיבנו כדי להחזירנו לשולחן המשא ומתן.
הוא הבטיח שהוא הסמכות שיכולה לתת לנו את המחיר המשתלם.
הוא פתח לנו ספר ענק, שבו יש צילומים של דרכונים של ישראלים שעשו עסקאות איתם והם לקוחות מרוצים...
שנינו כבר היינו די עצבניים. הבנו שאנחנו בעיצומה של הונאה, ואנחנו היעד.
בשלב זה קמנו בהחלטיות וצעדנו לכיוון הדלת. הדיילות, סגן המנהל ואפילו השומר בכניסה ניסו לעצור אותנו. אבל אני ואחי בכושר טוב, ואחרי מאבק לא אלים במיוחד יצאנו את הדלת לרחוב הרועש....
אך כמה טוב הפעם היה לצאת מהמזגן והנוחות של חנות התכשיטים לרחוב הסואן, הרועש, הלח והמחניק....
יותר מאוחר סיפרנו את סיפורנו לאנשים שפגשנו בטיול והופתענו כמה אנשים חוו את החוויה הזו כשהיו בנגקוק.
והיה לנו עצוב לשמוע שמחצית מהאנשים שדברנו איתם נפלו בפח ואיבדו מאות דולרים במקרה הטוב ואלפי דולרים במקרה הפחות טוב, בקנייה של תכשיטים שהתברר שהם מזויפים והמחיר שנגבה עליהם היה מופקע ביותר.
לכן, המלצה שלנו למטיילים בבנגקוק, שכל תאילנדי שנחמד אליכם, ומציע לכם משהו, תתייחסו אליו בכבוד אבל בחשדנות מרובה.
ואם נקלעתם למצב של הונאה. ממש באותו הרגע קומו ותברחו. תגיעו למקום הומה אנשים ותחפשו שוטר. הנוכלים מפחדים מהם...
אחרי המקרה הזה וגם שנים אחרי זה שהגעתי שוב לתאילנד. נפגשתי בתאילנדים "נחמדים" שנגשו אליי והציעו כל מני דברים. לא התפתיתי ותמיד סירבתי, ולכן חוויה כזו לא חזרה על עצמה.
שיהיה לכולנו טיולים מהנים ובטוחים!
כל המידע לטיול שלך!
